ריקמה. מה יש בה שמרגש אותי כל כך?

לא יכולה להתאפק. חייבת לספר.

תמונה של ריקמה בהיתהוות. עדיין בחיתולים. אבל אי אפשר לא להתאהב. לא להתרגש. אני יודעת, המילים האלו נשחקו. אנחנו משתמשים בהם מהר מדי ובהקשרים רבים מדי. אבל הפעם גם אני נפלתי. מהתרגשות. מהתלהבות.

רכשתי מזמן שתי כורסאות יפיפיות ומיוחדות שלהן אני מחפשת זמן רב עיצוב ראוי. שידגיש את היופי, שיכבד את העבר שלהן, שיאפשר להן להמשיך הלאה, בבית אוהב, עשור נוסף. ידעתי שריקמה תעשה להן טוב ולקח לי זמן רב "ליפול" על הסקיצה שתחבר את הכל ותוביל אותי בדרך.

כשזה זה – זה זה. מתוך עשרת הסקיצות שבחנתי, קפצה הסקיצה הזו. אהבתי את העושר הציבעוני, את הקומפוזיציה ואת הנושא. הבנתי שמצאתי.

לדוגמא היפה הזו חיברתי בד ריפוד בצבע שיקפיץ את הריקמה והכורסא. הבד מבצבץ, מתחת לבד הקאנווה, תוכלו לראות אותו בתמונה הבאה. בד הקאנווה הלבן, הוא בעצם הסרגל/ לוח העבודה  של הרוקמת…הוא הדף המשובץ שבעזרתו סופרים, ממקמים את האיקסים ושבסופו של תהליך, נפרם ונעלם לאחר שסיימנו לרקום.

הריקמה מאפשרת לי להתערב ולעצב בד חדש. בד שכמוהו לא נראה. בד יחיד שיעטוף כורסא ויהפוך אותה לחד פעמית.

ריקמה בעבודת יד, בפלאטת צבעים מתאימה, בסקיצה מעניינת – מרגשת אותי (למרות שזה שחוק…) כי היא נכונה עבורי.