דלת פתוחה לרווחה
הרעיונות הטובים ביותר קופצים אלינו במקרה. כשאנחנו לא מוכנים.
כשרוני גדלה קצת, התחלתי לחשוב מה עושים. איך אני חוזרת למעגל העבודה. הרבה מחשבות אבל דבר אחד היה ברור. צועדת קדימה ולא מתפתה לחזור למוכר ולרגיל שממנו השתחררתי אחרי הרבה שנים.
חיפשתי עבודה ואת עצמי ואפילו שלחתי קורות חיים אבל מהר מאוד הבנתי ששינוי צריך לעשות. הוא לא קורה כך במקרה…
מעבר לרצון לשנות עיסוק, רציתי לשנות דפוס התנהגותי שלי, מסלול. הפעם, אמרתי לעצמי, לא יגייסו אותי, ימצאו אותי, יבקשו ממני להצטרף. תמיד כששמעתי "אחרי" הייתי מתייצבת. בין אם מתאים לי ובין אם לאו. סוגרת פינות. מתגייסת לארגון, למשימה, לאדם. הפעם איחלתי לעצמי – זה יהיה אחרת. הפעם אני צריכה למצא בעצמי את המקום שלי. אני צריכה לגייס את עצמי. קרובה ל-40. הגיע הזמן.
ופתאום… מתוך כל המחשבות והרצונות והשאיפות נולד רעיון. במקרה. הזדמנות לקנות מצאי גדול של רהיטים ישנים קפצה עלי. ידעתי שיש כאן אוצר ובהתחלה ניסיתי לעזור ולמכור את הרהיטים הלאה לחברים, למביני עניין. ובשנייה אחת, פתאום, הבנתי שהרהיטים מהעבר הם העתיד שלי.
גילגלתי את הרעיון ואז הגיעו החישובים והמספרים. לא יכולה להגיד שהם היו בעדי. ובכל זאת המשכתי. המשכתי כי היתה מסביבי סביבה תומכת. את אלו הסקפטים שמתי על שקט… החלשתי את הקולות ושמעתי לאלו שחיבקו.
התחלתי ללמוד את העולם של חידוש רהיטים. קניתי כלי עבודה והגעתי בבגדי עבודה לסדנא בכל בוקר. חודשים ארוכים עשיתי (ועדיין עושה) עבודת שוליה; פירוק רהיטים, הוצאת סיכה אחר סיכה, מסמר ועוד מסמר, הורדת שכבה שכבה של בד ואבק מתוך הרהיט ואז שיוף ושפכטל. את עבודת המומחה – ריפוד וצבע אני נותנת לאנשי מקצוע.
את עבודת העיצוב, החיבור בין הצבעים והטקסטורות אני עושה בחרדת יצירה… וכל פעם שנולד רהיט זו התרגשות עצומה וסיפוק גדול.