סיפורי פרוייקטים סיפורים שמאחורי העיצוב איך מעצבים אולם תצוגה שעובד? כשעיצוב, חוויית משתמש ומטרות עסקיות נפגשים במרחב אחד לכל מרחב יש צרכים אחרים ואתגרים משלו. התפקיד שלי הוא להבין מה החלל צריך להשיג, ורק אחר כך לתרגם את זה לתכנון ולעיצוב. בפרויקט הזה, האתגר היה ליצור אולם תצוגה לתאורה. מרחב שמשרת את המכירה, מספר את סיפור המותג ומאפשר לכל גוף תאורה לקבל את הבמה הראויה לו. לאורך התכנון ליוו אותי שאלות רבות; איך יוצרים מסלול תנועה ברור ואינטואיטיבי? איך נותנים לכל גוף תאורה את המקום שלו, בלי ליצור עומס? איך בונים חלל שיידע להשתנות יחד עם הקולקציות החדשות, בלי לאבד את הזהות שלו? ואיך הופכים אולם תצוגה למקום שאנשים רוצים להישאר בו, לא רק לעבור דרכו? התשובות הגיעו דרך חלוקה ברורה של החלל לאזורי חוויה, יצירת נקודות עניין, שילוב חומרים ותאורה שמדגישים את המוצרים, ותכנון גמיש שמאפשר להתאים את החלל גם לשינויים עתידיים. התוצאה היא הרבה מעבר לאולם תצוגה. לקוחות ואנשי מקצוע מספרים שנעים להם להיות בו. הם מרגישים את האווירה המקצועית, את החשיבה שמאחורי התכנון, ופשוט נהנים מהשהות במרחב. בימים אלה אנחנו משלימים את הרחבת אולם התצוגה עם אגף חדש, המשך טבעי לחלל שנבנה כדי לצמוח יחד עם העסק. חנות התאורה LOOM - פתח תקווה איך הופכים דירה לבית? כשהלבשת הבית משנה את כל התחושה לא כל שינוי דורש שיפוץ. לפעמים, באמצעות הלבשת הבית בלבד, אפשר להפוך דירה סטנדרטית למקום שמרגיש אישי, חם ומזמין. בפרויקט הזה המטרה הייתה ליצור בית. כזה שנעים לחזור אליו בסוף היום, שמשרה רוגע ומשקף את מי שחי בו. באמצעות שילוב מדויק של צבעים, טקסטיל, תאורה, ריהוט, אמנות וצמחייה, נבנתה שכבה אחר שכבה תחושה חדשה. כל פריט נבחר כדי להוסיף עומק, חמימות ואופי, מבלי לשנות את המבנה ומבלי להיכנס לשיפוץ מורכב. התהליך עדיין לא הסתיים. עוד תמונות, עציצים וכמה נגיעות אחרונות בדרך. אבל כבר עכשיו אפשר להרגיש את ההבדל. כי לפעמים, כל מה שצריך כדי להפוך דירה לבית, הוא הלבשה מדויקת שמצליחה לשנות את כל התחושה. הלבשת דירה בתל-אביב איך הופכים ממ״ד לחדר ישיבות? מרכז הפיתוח של מרצדס בישראל ככשפנו אליי לעצב חדר ישיבות במרכז הפיתוח של מרצדס בישראל, האתגר נשמע פשוט. עד שנכנסתי לחלל. זה לא היה עוד חדר ישיבות. זה היה ממ"ד, עמוס במערכות מכניות, פתחי מילוט ותשתיות בטיחות שלא ניתן היה להזיז או להסתיר בבנייה. חלל קר, קשיח ולא מזמין, כזה שאף אחד לא באמת בחר לשבת בו. השאלה הייתה איך יוצרים דווקא כאן מרחב שמעודד חשיבה, שיתוף פעולה ושיח פתוח. במקום להילחם במגבלות, בחרתי לעבוד איתן. יחד עם שני מ־Rosebud יצרנו וילון ייעודי שעוטף את החלל, מסתיר את המערכות הטכניות ומוסיף שכבה של רכות ואינטימיות, מבלי לפגוע בדרישות הבטיחות. משם המשכנו לבחירה מדויקת של צבעים, תאורה, ריהוט ואבזור טכנולוגי, כך שכל פרט תרם לתחושת האחידות והנינוחות. התוצאה היא חדר שמרגיש אחר לגמרי. חלל שמאפשר להתרכז, לחשוב ולהיפגש, למרות כל המגבלות שנשארו בדיוק במקומן. לפעמים עיצוב טוב אינו מתחיל בחלל מושלם, אלא ביכולת לראות אפשרויות במקום שבו כולם רואים רק אילוצים. איך מעצבים משרד שמרגיש כמו החברה עצמה? חברת הייטק בתחום הפיננסים שקיבלתי את המשימה לעצב את המשרדים החדשים של חברת הייטק בתחום הפיננסים, היה לי ברור שהעבודה לא מתחילה בבחירת חומרים, צבעים או ריהוט. היא מתחילה באנשים. לפני ששרטטתי קו אחד, הסתובבתי במשרדים הקיימים, פגשתי את ההנהלה והעובדים, הקשבתי לשיחות, התבוננתי בדינמיקה וניסיתי להבין מה הופך את החברה הזו למה שהיא. בין המסדרונות הרגשתי מיד משהו מיוחד. הומור פנימי, קשרים אמיתיים בין האנשים, תחושת שייכות שנבנתה לאורך שנים. היה ברור לי שזה הסיפור שהמשרדים החדשים צריכים לספר. מתוך ההבנה הזו נבנתה השפה העיצובית של הפרויקט. יצרנו צבעוניות צעירה ומזמינה, תכננו אזורים שהם הלב של חיי היום יום במשרד, כמו המטבח, אזור המפגש והדיינר, והענקנו לכל אחד מהם אופי משלו. שילבנו טפט שעוצב במיוחד עם בדיחות פרטיות של העובדים, קיר גלריה שמספר את סיפור החברה, אזורי ישיבה בלתי פורמליים, תאורה דומיננטית ואלמנטים שמחזקים את תחושת הזהות והחיבור. כל פרט נבחר כדי שהעובדים לא רק יעבדו במשרד, אלא ירגישו שהוא שלהם. כשחזרתי למשרדים לצילומים, שמעתי שוב ושוב את אותו המשפט מהעובדים: "כיף להיות כאן". עבורי, זו תמיד ההצלחה האמיתית. כי עיצוב מוצלח לא נמדד רק במה שרואים, אלא במה שמרגישים כשנכנסים לחלל. הוא מחזק תרבות ארגונית, יוצר חיבור בין אנשים, והופך משרד למקום שאנשים באמת רוצים להיות בו. איך צבע הופך לאווירה? מבינים איזו תחושה רוצים ליצור לפני שאני בוחרת גוון, אני מנסה להבין מה החלל צריך להרגיש. האם הוא צריך לעורר יצירתיות? להשרות רוגע? לחבק? לחבר בין אנשים? להעניק אנרגיה? או דווקא לאפשר רגע של שקט בתוך יום עמוס? רק כשהתחושה ברורה, מתחיל החיפוש אחר הצבע שיצליח להעביר אותה. זו הסיבה שכמעט כל פרויקט כולל ביקור במרכז נירלט. יחד עם איטה, שמכירה היטב את השפה העיצובית שלי, אנחנו מדייקות את הגוון עד שהוא מספר בדיוק את הסיפור שאני רוצה שהחלל יספר. אבל גם שם התהליך לא מסתיים. אני תמיד בוחנת את הצבע בחלל עצמו, באור הטבעי והמלאכותי, לצד החומרים והריהוט. כשמדובר בנגרות, אני מבקשת לראות דוגמה על החומר עצמו, כי אותו גוון יכול להיראות אחרת לגמרי על עץ, מתכת או קיר. רק אחרי שכל המרכיבים נפגשים, מתקבלת ההחלטה. כי מבחינתי, צבע הוא לא קישוט. הוא כלי שמחבר בין כל חלקי העיצוב, יוצר אווירה ומספר את הסיפור של האנשים שחיים או עובדים במרחב.