כמו כפפה ליד
נפגשנו כך. המפגש עם אנשים תמיד מסקרן, מפתיע, מרתק. הוא בדרך כלל מתחיל בשיחת טלפון, בגישוש, בנסיון להבין. אנשים זרים שמנסים להרגיש האם אני הכתובת, האם אני יכולה לעצב ולחדש עבורם רהיט אהוב, האם אני יכולה לעבוד בהתאמה מלאה עבורם, האם הם יכולים למצא את השפה שלהם – אצלי. ב' התקשרה. היא ראתה פרסום בעיתון לפני שנה.
קרא עוד
באנו חושך לגרש. מכירה ב"ספרה תאורה" ומחשבות
הרהיטים שלי נמכרים ב"ספרה תאורה". שילוב מעניין ושונה, של רהיטי וינטג' שקופצים לעיין בתוך חנות תאורה, שעיקר התאורה בה היא תאורה מודרנית. זו לא הסביבה הטבעית של רהיטי וינג' מחודשים. אבל אני אוהבת את ה"התנגשות" שיוצרת עניין. אני מעריכה קצוות שיוצרות שיח אחר, והשיח יוצר הסתכלות אחרת. כך גם אני אוהבת עיצוב. לא טוטאלי ולא
קרא עוד
דברים קטנים שעושים את זה "אחד אחד"
תשומת לב. אני מאמינה שדברים קטנים עושים את ההבדל. אני מאמינה שתשומת לב לפרטים יוצרים מכלול איכותי, מכל הבחינות. דבר קטן כזה, שעושה ללקוחות שלי חיים קלים, הוא מחליקי טפלון לרהיטים, שאני מצמידה בהברגה לרגליים של הרהיטים שלי. מחליקי הטפלון עשויים משני חלקים. שכבת טפלון המפחיתה התנגדות ומאפשרת לרהיט להתנייד בקלות על המשטח, ושכבת גומי
קרא עוד
סיפור מסע
התבקשתי לכתוב בלוג בקהילת העיצוב של בנין ודיור על המסעות שלי בעיצוב רהיטי וינטג'. מסע שנוגע בעבר-הווה ועתיד. אתם מוזמנים להכנס ולקרא. http://blog.bvd.co.il/author/cheneitan/
עיצוב עבור או עיצוב בהתאמה אישית
הנאה בעבודה. אני מוצאת המון הנאה ושמחה בעבודה שלי. אחת מהנאות נובעת מריבוי הכובעים שאני חובשת. כובעים דומים, קשורים אבל לכל אחד יש גם את היחוד והמקום שלו. כובע אחד מאפשר לי לעצב ולחדש רהיטים ע"פ דמיוני, לשלב בהם טכניקות מעניינות ולנסות לפרוץ, כל פעם מחדש, את גבולות הרהיט (ואת הגבולות שלי???!). הכובע השני, הוא
קרא עוד
בלשות
כנראה שהרהיט שאני משפצת עכשיו נולד קרוב לשנות ה-70. קצת לפני שאני נולדתי. עכשיו אני מכשירה אותו להרבה שנים נוספות. העובדות שעזרו לי ל"פענח" את שנת הלידה: – מס הקניה הוטל בארץ מאמצע שנות ה- 50 ועד שנות ה- 70 כשהבולים המלבניים הם הבולים המאוחרים ביותר. – למס הקניה קדם מס מותרות, שהוטל משנת 49
קרא עוד
פרידה=התחלה חדשה
שואלים אותי אם קשה לי להיפרד מרהיט שלי, שעיצבתי ושיפצתי. אומנם כל רהיט בשבילי הוא יחיד ומיוחד אך, כאמא גאה, אני שמחה לראות איך הגוזלים שלי פורשים כנפיים ועפים מהקן. כאמא פולנייה… אני דואגת שהשידוכים יהיו מוצלחים ושהרהיטים ימצאו בתים חמים ואוהבים. וכשרהיט כזה (אהוב במיוחד), נמכר ומתחיל מהתחלה, אני מאושרת שהיה לי חלק בגילגול
קרא עוד
תצפית
כשאתה הולך בדרך יש נקודות תצפית. נקודות בהן אתה עוצר ומביט לאחור ולצדדים. אתה יודע שיש עוד דרך ארוכה קדימה, ושיהיו עוד עליות ומרודות, אבל בנקודה מסויימת משהו עוצר אותך להתבונן. לנשום את האוויר. להנות מהנוף שנגלה. בנקודה הזו אתה יכול לראות איזו דרך הלכת וכמה התקדמת. אתה יכול להרגיש את השינוי. השבוע נעצרתי בנקודת
קרא עוד
צהוב עולה או הזמן הצהוב
פתאום הצהוב נראה לי אחרת. צבע שאפשר (ורצוי) לחיות איתו. צבע שמכניס הרבה אנרגיה ועניין וחיות. צבע שמסמל את האביב בשיאו ובגווניו השונים, גם את הקיץ. אני מנסה לחשוב למה כמעט ולא השתמשתי בו עד עתה, למה נמנעתי. אולי כי הוא דומיננטי ומושך את העיין. אולי כי "בזמנים קודמים" הייתי יותר מתונה ומאופקת. הצהוב נכנס חזק
קרא עוד
טלויזיה דוט קום
בשבת האחרונה ראיתי את עצמי בטלויזיה. השתתפתי בתוכנית שנקראת עיצוב+, עם סיגל שחמון המאוד מאוד יפה. התוכנית הינה מגזין עיצוב טלוויזיוני, שעוסק בעיצוב הבית ומצולמת בקסטיאל AS IS. אם הייתם אומרים לי לפני כמה שנים, שאשתתף בתוכנית טלויזיה, הייתי צוחקת. אני? זו שבקושי אפשר להוציא ממנה תמונת סטילס? זו שמהססת ותמיד אוהבת להיות בצל, להיות לעזר,
קרא עוד